לפי סעיף 58 לחוק המקרקעין, כל בעל דירה בבית הרשום כבנין משותף, חייב לשאת בהוצאות הדרושות לצורך החזקתו התקינה וניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים הרלבנטים, זאת לפי חלקו היחסי ברכוש המשותף. "החזקה תקינה" – שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות.
דהיינו, החלק היחסי בהוצאות השוטפות (תשלומי ועד הבית) נקבע לפי שטחה של כל דירה, כך, שבעקרון, ככל שהדירה גדולה יותר, כך גם חלקו של בעליה בתשלום הינו גבוה יותר.
כדי לדעת מהו החלק היחסי של כל דירה ניתן לעיין בנסח מלשכת רישום המקרקעין (טאבו; אותו ניתן להזמין און-ליין דרך האינטרנט) בו מצוין במפורש בפרטי הנכס גם חלקו היחסי בכלל השטח המשותף של הבניין.
בנוסף, לפי ההלכה הפסוקה, אין כל רלבנטיות לשאלה האם בעל דירה עושה שימוש בה, או מהו היקף השימוש שהוא עושה בדירתו, או ברכוש המשותף (למשל: בעל דירה שאינו משתמש במעלית, בחניה משותפת, בגג משותף, בגינת הבניין, במחסן משותף, וכו'), לעומת יתר בעלי הדירות האחרות בבנין (ע"א (ת"א) 204/79 וייזר ואח' נ' נציגות הבית המשותף).
האמור לעיל הינו בכפוף לכך שתקנון הבית המשותף אינו קובע במפורש חלוקה אחרת בנשיאת ההוצאות (למשל: חלוקה שווה). את התקנון ניתן להזמין לעיון וצילום בלשכת רישום המקרקעין.
לאור האמור, במרבית המקרים אין לנציגות הבית המשותף סמכות לחייב אתכם בתשלום גבוה לעומת חלקכם ברכוש המשותף, ומומלץ לברר זאת באמצעות בדיקה פשוטה, כפי שפורט לעיל, רצוי ע"י עורכי דין, כדי לוודא שאינכם מחויבים בתשלום גבוה מהקבוע בחוק.